פסק-דין בתיק ת"א 1303-05

1.         זהו פסק דין בתביעת התובעת לחייב את הנתבעת, לשלם לה יתרת התמורה המגיעה לתובעת לטענתה, במסגרת הסכם לביצוע עבודות שיפוץ בריכת שחייה. הוחלט לקבל את התביעה, ולהלן הנימוקים.

2.         התובעת זכתה במכרז שפרסמה הנתבעת, לשיפוץ בריכת השחייה במועדון בישוב עומר. ביום 26.12.02, נכרת בין הצדדים הסכם לביצוע עבודות שיפוץ בבריכת השחייה, כאשר הצדדים השתמשו לצורך ההסכם בנוסח "חוזה מדף" של המדינה (נוסח התשנ"ו-1996). העבודות כללו, בין היתר, שיפוץ הבריכה עצמה ומתקניה, בנית חדר משאבות חדש, והחלפת צנרת מים וביוב. להסכם צורפו כתב כמויות, מפרט טכני ותכניות ביצוע.

            במסגרת סעיף 2 להסכם, שכותרתו "תפקידיו וסמכויותיו של המפקח - ניהול יומן", הוסכם, כי: "במקום המבנה ינוהל יומן עבודה בשלושה עותקים... בו יירשמו מדי יום הפרטים הבאים ע"י הקבלן או בא-כוחו המוסמך, אלא אם קבע המפקח כי הרישומים כאמור ייעשו על ידו: (א)... (ב)... (ג)... (ד) העבודות שבוצעו במשך היום; (ה) כל דבר שלדעת הקבלן יש בו כדי לשקף את המצב העובדתי במהלך ביצוע המבנה". עוד נקבע, כי המפקח מטעם המזמין, רשאי לפרט ביומן העבודה את הסתייגויותיו, וכי שני הצדדים רשאים לפרט ביומן הערות שונות.

            במסגרת פרק ה להסכם, נקבע מנגנון לתשלום עבור שינויים ותוספות בהיקף החוזה. סעיף 49 להסכם, קבע את מנגנון קביעת התמורה עבור עבודות נוספות ושינויים, עליהם הורה מנהל העבודות. בין היתר נקבע, כי כפוף להוראות שנקבעו לענין היקף השינויים, תחושב התמורה הנוספת ע"פ "...מחירי היחידות הנקובים בכתב הכמויות", כאשר לצורך קביעת מחירי יחידות שלא פורטו בכתב הכמויות, "...יובא בחשבון כל מחיר יחידה דומה הנקוב בכתב הכמויות שאפשר להתבסס עליו לצורך קביעת כל אחד ממחירי היחידות החסרים. בהעדר מחירי יחידות דומים שאפשר להתבסס עליהם לקביעת אחד ממחירי היחידות החסרים - ייקבע ערכו של השינוי במשא ומתן בין המנהל והקבלן". הוסכם, כי קביעת מחירי יחידות במשא ומתן כאמור, תיעשה ע"פ מסמכים שיגיש הקבלן כפוף לאישור המנהל, וזאת הן ביחס לרכיב שכר העבודה, והן ביחס לרכיב עלויות חומרי העבודה.

            הנתבעת מינתה שני מפקחים מטעמה, לצורך פיקוח על ביצוע העבודות - מר שלמה דגן, אשר פיקח על עבודות הבניה, ומר שמואל ספיבק, אשר פיקח על עבודות הצנרת ומערכות הבריכה. מטעם התובעת פיקחו על ביצוע העבודות, מנהלה, מר מרדכי בוסקילה, ומנהל העבודה, מר דורון ברקוביץ'.

לטענת התובעת, התברר עוד טרם תחילת ביצוע העבודות, כי תכניות הביצוע שנמסרו לה, היו תכניות חלקיות, ולא כללו את כל המידע שנדרש לביצוע העבודה. התובעת פנתה אל הנתבעת בשאלות הבהרה, והעבירה אליה המלצות לתיקון ושינוי פרטי התכנון.

לטענת התובעת, במהלך ביצוע העבודות, חרג המפקח, מר ספיבק, מסמכותו, והתערב בניהול העבודות בשטח, תוך מתן הוראות ישירות לעובדיה של התובעת, שלא במסגרת סמכותו כמפקח. התובעת קבלה על כך בפני מהנדס הנתבעת, ובהמשך, לטענתה, פעל מר ספיבק לפגוע בתובעת, ולהקשות עליה בכל דרך אפשרית, ובין היתר, סירב לאשר רישומים שפירטו ארכי צינורות ואביזרים שונים, שהונחו בתוך האדמה, בטרם כוסו, וכן נמנע במתכוון מהתייחסות לניתוחי מחירים שהגישה התובעת, בגין עבודות נוספות שביצעה. התובעת נאלצה לטענתה, להשלים עם התנהגותו של המפקח, על מנת להימנע מעיכוב ביצוע העבודות, ואולם, פירטה את תביעותיה לתשלום עבור עבודות נוספות, בחשבונות החלקיים שהגישה.

לטענת התובעת, הודיעה לה הנתבעת ביום 14.7.03 על סיום ביצוע העבודות, וביקשה לבצע מסירה סופית של הפרויקט. ביום 12.8.03, בוצעה מסירה של הפרויקט, כאשר הנתבעת העלתה טענות לליקויים שונים. לטענת התובעת, היא תיקנה את הליקויים הנטענים, על אף ש "...נבעו ברובם מהנחיות המפקח מטעם הנתבעת...". התובעת אישרה עם זאת, שלא תקנה ליקויים שונים, אשר לטענתה "...נבעו מתכנון לקוי והעדר אינפורמציה".

התובעת צירפה לכתב התביעה, חשבון מצטבר מיום 5.11.04 - "חשבון חלקי 5", אשר הסתכם ב-1,955,973.88 ש"ח, לא כולל מע"מ והתייקרויות, וכן "חשבון סופי", על אותו סכום. אין מחלוקת, כי קודם עריכת החשבונות האמורים, הגישה התובעת לנתבעת במועדים שונים, מספר חשבונות, אשר כל אחד מהם כונה "חשבון סופי", אשר הסתכמו בסכומים קטנים במעט.

לטענת התובעת, שילמה לה הנתבעת במהלך ביצוע העבודות, תשלומים שונים, אשר הצטברו לסך 1,556,044 ש"ח בלבד. זאת, מבלי שהתייחסה עניינית לדרישותיה של התובעת, לתוספות עבור העבודות הנוספות שביצעה, ותוך קיזוז שרירותי של סכומים שונים, אותם לא היתה הנתבעת זכאית לקזז.

הנתבעת דחתה את דרישותיה של התובעת, לתוספת תשלום עבור עבודות נוספות, וכאמור, גם קיזזה סכומים שונים מן התמורה ששילמה לה התובעת. הנתבעת קיזזה סך 8,248 ש"ח - שכר ששולם למהנדס שנשכר לפיקוח על תיקון ליקוי ברצפת הבריכה, אשר לטענת הנתבעת, הינם תוצאה של עבודה לקויה של התובעת, ואילו התובעת טענה, כי הליקוי הינו תוצאה של כשל בתכנון. כן קוזזו, סך 15,000 ש"ח בגין מסנן מים, אשר הנתבעת טענה, כי אינו תקין, סך 6,390 ש"ח עבור ריצוף שפורק במהלך העבודה, ולא נשמר לצורך שימוש חוזר, הגם שלטענת התובעת, מדובר באריחים ישנים, שלא ניתן היה לשוב ולהשתמש בהם, וכן קוזז סך 5,400 ש"ח בגין צריכת מים, וזאת לטענת התובעת, כ-5 חודשים לאחר מילוי הבריכה, ומבלי שקדמה לכך דרישה כלשהי.

סכום התביעה - 446,536 ש"ח, נכון למועד הגשתה.

יצוין, כי קודם הגשת התביעה, הסכימו הצדדים להעביר את הסכסוך ביניהם לבוררות. הבוררות הופסקה ביזמת התובעת, בנסיבות לגביהן חלוקים הצדדים.

3.         הנתבעת טענה, כי שילמה לתובעת, תשלומים העולים על התמורה החוזית המוסכמת, ולעומת זאת לטענתה, התובעת לא קיימה את החוזה בתום לב.

טענה, כי על התובעת היה לבדוק מראש את התכניות ולהערך בהתאם.

הנתבעת טענה, כי המפקח מטעמה, עשה עבודתו נאמנה, וככל שנתן הוראות ישירות לעובדי התובעת, הרי שהוא נאלץ לעשות כן, בהעדר מנהל עבודה מטעם התובעת באתר, באותה עת. הנתבעת הכחישה, כי המפקח ביקש לפגוע בתובעת. לטענתה, רק מיעוט הרישומים בוצעו ע"י התובעת, ורובם בוצעו ע"י המפקח עצמו, וכן טענה, כי בהתאם לסעיף 49 להסכם, נמסרה הסמכות לאשר את ניתוחי המחירים למהנדס התובעת, ולא למפקח.

התובעת טענה, כי הנתבעת אחראית לליקויים שונים בביצוע העבודות. כך, גם הליקוי ברצפת הבריכה, שהתגלה רק לאחר מילוי הבריכה במים, ותוקן במימון חברת הביטוח של הנתבעת, כאשר הנתבעת שילמה את שכר המהנדס שפיקח על ביצוע התיקון. לטענתה, היתה זכאית לקזז את שכר המהנדס מהתמורה החוזית. הנתבעת טענה גם, כי היתה רשאית לקזז, את שווי האריחים שהוסרו ממקומם במסגרת השיפוץ, אותם השליכה התובעת, במקום להעמידם לשימוש חוזר ע"י התובעת.

הנתבעת טענה, כי התובעת לא שיתפה עמה פעולה, כאשר ביקשה לבדוק את החשבונות.

לטענת הנתבעת, שילמה לה התובעת סכומים שהצטברו לסך 1,604,737 ש"ח (מתוכם שיק על סך 4,701 ש"ח, שלא נפרע בפועל).